הלכה: הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף כול'. וְלא כְבָר תַּנִּיתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֶת הַכַּף וְאֶת הַבָּזִךְ. מָהוּ כַף. מָגִיס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. כְּלִי חוֹל הוּא. אִין תֵּימַר. כְּלִי קוֹדֶשׁ. דָּבָר שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי נִפְדֶּה
Pnei Moshe (non traduit)
מגיס. דקרינן ליה בעלמא וכלומר לאו כף דכלי שרת קאמר אלא כמו מגיס בעלמא וכדר' יוסה דקאמר הדא אמרה דכף דהכא כלי חול הוא דאם תאמר כלי קדש הוא וכי מצינו דבר שקדש בכלי קדש נפדה הא כיון שקדש בכלי קדש קדושת הגוף הוא ואין לו פדיון ואנן אשכחן דקטרת יש לה פדיון כדתנינן בפ''ד דשקלים מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין וכו'. וגרסי' לכל הא דלקמן שם בהלכה ה':
מהו כף. דקתני:
כיני מתני'. כן צריך לפרש כאן במתני' דהציאו לו את הכף ואת הבזך מלאה קטרת והיינו המחתה דמתני' דהכא:
גמ' ולא כבר תנינתה. בפרק דלעיל נטל את המחתה וכו' ומאי האי דקתני הכא הוציאו לו את המחתה:
משנה: הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף הַגָּדוֹל לְפִי גוֹדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קוֹטְנוֹ וְכָךְ הָיְתָה מִידָּתָן. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה 24b בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁנֵי הַפָּרוֹכֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵין קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָֽיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרוֹכֶת אַחַת בִּלְבָד שֶׁנֶּאֱמַר וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרוֹכֶת לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שהוא מגיע לבין שני הפרכות. זה היה בבית שני ולפי שנסתפקו אם המחיצה שהיה בבית ראשון המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים והיה עוביה אמה אם אותה אמה כלפנים או כלחוץ ולפיכך עשו שתי פרכות אחת חיצונה ואחת פנימית וביניהן אויר אמה לקלוט אויר מקום המחיצה:
מהלך בהיכל. נכנס ומהלך בתוכו למערב:
ואת הכף בשמאלו. ומן הדין היה שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו שההולכה פסולה בשמאל בשאר עבודות אלא מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסובלה בשמאלה עד הארון לפיכך ניטל המחתה בימינו וכף הקטרת בשמאלו:
נטל את המחתה בימינו. זהו המחתה של גחלים:
וכך היתה מדתן. ובנסחת הבבלי מדתה ומפרש כמדתה בחוץ כך מדתה בפנים מה בחוץ חופן בחפניו ממש ולא בכלי כך בפנים כשמערה הקטרת מן הכף לתוך חפניו לא היה מערה בכלי עשויה כמדת חפניו אלא לתוך חפניו ממש:
את הכף ואת המחתה. והיא מחתה מליאה קטרת שממנה חופן מלא חפניו ונותן לתוך הכף וכן מצינו בנשיאים כף אחת מלאה קטרת:
מתני' הוציאו לו. מלשכת הכלים:
מְלֹא קוּמְצוֹ. יָכוֹל מְלֹא קוּמְצוֹ מְבוֹרָץ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּקֻמְצ֗וֹ. אִי בְּקֻמְצ֗וֹ יָכוֹל יִקְמוֹץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹתָיו. תַּלְמוּד לוֹמַר מְלֹא קוּמְצוֹ. הָא כֵיצַד. חוֹפֶה אֶת פַּס יָדוֹ בַּמַּחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת וּמוֹחֵק בְּאֶצְבָּעוֹ מִלְּמַעֲלָן לְמַטָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
במחבת ובמרחשת. שהן מיני טיגון ונאפות תחלה וחוזר ופותתן וקומץ ובירוציהן יותר מקמיצת מנחת הסולת צריך שיהא מוחק באצבעותיו בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה:
אי בקומצו. אי דדייקת בקומצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו בלבד דכל כמה דקמיץ פחות טפי עדיף ת''ל וכו':
ת''ל בקומצו. בפ' צו כתיב והרים ממנו בקומצו דמשמע שלא יותיר מקומצו:
מלא קומצו וכו'. ברייתא היא בת''כ פ' ויקרא כתיב במנחה וקמץ משם מלא קומצו יכול מלא קומצו מבורץ שיהא מבצבץ מכל צד ויוצא:
דְּאִתְפַּלְּגוֹן. פִיטְּמָהּ בַחוּלִין. רִבִּי יוֹסֶה בֶּן חֲנִינָה אָמַר. פְּסוּלָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּשֵׁירָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֶה בַּר חֲנִינָה. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא הֲבָאֲתָהּ בַּקוֹדֶשׁ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֶה בֶּן חֲנִינָה כִשְׁמוּאֵל וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קְטוֹרֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹמָּן מִשֶּׁל בֵּית אֶבְטִינָס [שֶׁהָיָה נוֹטֵל בִּשְׂכָרוֹ קְטוֹרֶת.] וּדְרִבִּי יוֹסֶה בֶּן חֲנִינָה כִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם שְׂמוּאֵל. מַכְתֶּשֶׁת עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּלִי שָׁרֵת לַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי בּוּן. אָֽמְרָהּ רִבִּי חוּנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. דָּבָר שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי נִפְדֶּה. אָמַר לֵיהּ. וְלָאו שְׁמוּאֵלִ הִיא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. קַל הוּא בְמוֹתָר. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. הוֹתִירוּ תְמִידִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. נִפְדִּין כִתְמִימִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִפְדִּין כִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין. הוֹתִירוּ שְׂעִירִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. 25a אִם עוֹלָה נִפְדִּית לֹא כָּל שֶׁכֵּן חַטָּאת. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּרִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. יִרִעוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְקַייְצִים בָּהּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁאֶין קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר נִקָבָּעִין אֶלָּא בִשְׁחִיטָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' חנניה בן תרדיון. אמר היינו טעמא לפי שתנאי ב''ד היא על המותרות מקרבנות הצבור שיקרבו עולות לקיץ המזבח:
שנייא היא. בקרבנות הצבור שאינן נקבעין אלא בשחיטה ושחיטת הסכין מושך אותן למה שהן ראויין:
וקשיא. על זה וכי יש חטאת קריבה עולה והלא לחטאת הופרשו וקיץ המזבח עולה היא:
מקיצים בה את המזבח. כשאין נדרים ונדבות מקיצין באלו המותרות של שעירים שלא יהא המזבח בטל:
הותירו שעירים. של יה''כ וכן שעירי ע''ז כגון שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ונמצאו הראשונים לדעתיה דשמואל אם עולה כמו התמידין שכולה לגבוה נפדית לכ''ש שעירין שהן לחטאת אבל לדעתיה דרבי יוחנן ירעו עד שיסתאבו כדין שאר פסולי המוקדשין:
ולאו שמואל הוא. וכי לא אליבא דשמואל אמרינן להא ואשכחן דאמר שמואל הוא שהקילו במותר מן קרבנות צבור. משום דלב ב''ד מתנה על כך אם הוצרכו הוצרכו ומה שלא הוצרך נפדה היא. וכדאשכחן דאיתפלגון בתמידין שהותירו דסבר שמואל נפדין תמימים ור' יוחנן ס''ל דדינן כפסולי המוקדשין שצריכין לרעייה עד שיפול בהן מום:
אמרה. להא דר' חונה קומי ר' יוסה והקשה וכי מצינו דבר שקדש בכלי נפדה וכדפרכינן לעיל:
ודר' יוסי ב''ח כשמואל וכו'. כדפרישית:
א''ר הושעיה. דמהכא אין ראיה דתיפתר אומנין דקתני באומן של בית אבטינס שהן היו מפטמין את הקטרת שהיה נוטל קטרת בשכרו ומוסרה לצבור ונשארה בקדושתה כמות שהיא:
קטרת. שראוין הן לקרבנות צבור ומדנותנין אותן לאומנין בשכרן ש''מ יש לה פדיון וא''כ לא קידשה בכלי שרת קדש וכדריב''ל:
דתנינן. בפ''ד דשקלים המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור ינתנו לאומנין בשכרן ומפרש ר' יוחנן מה הן דברים הראויין:
אתיא דר' יוסי ב''ח כשמואל. דלקמן דקאמר מכתשת שמפטמין בה הקטרת היתה כלי שרת לקדש ודריב''ל דקחמר כשירה אם פיטמה בכלי חולין כדר' יוחנן דלקמן:
קדש היא. ודריש שתהא הבאתה ופיטומה בכלי קדש וריב''ל דרש קדש היא שתהא באה מתרומת הלשכה משל צבור והיינו משל קדש ולא משל נדבת יחיד:
דאיתפלגון. ואשכחן פלוגתא דפליגי אם צריך לפטם הקטרת בכלי קדש או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source